מה זה תדרי סולפג'ו, ומה באמת ידוע על 528 ו-432 הרץ?

זמן קריאה: 5 דקות

אם חיפשתם פעם ביוטיוב מוזיקה להירדם או לעשות מדיטציה, כמעט בטוח שנתקלתם בזה: "528 הרץ – תדר האהבה", "396 הרץ לשחרור פחד", "432 הרץ – התדר של היקום". שעות על גבי שעות של צלילים, עם הבטחות גדולות מאוד. ואולי גם שאלתם את עצמכם: רגע, זה אמיתי? יש מספר מסוים שמרפא?

אני גיא צורי, ואני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. אני עובד עם צליל כמעט בכל מפגש, ודווקא בגלל זה חשוב לי לספר לכם את הסיפור האמיתי. כי יש פה משהו שבאמת עובד, רק לא בדיוק מה שהכותרות אומרות.

מה זה תדרי סולפג'ו?

תדרי הסולפג'ו הם סדרה של מספרים, בעיקר 396, 417, 528, 639, 741 ו-852 הרץ, שמוצגים ברשת כ"סולם עתיק". הסיפור הנפוץ אומר שזה סולם שהנזירים בימי הביניים שרו בו, ושהכנסייה אולי הסתירה אותו. לכל תדר מייחסים תפקיד: שחרור פחד, שינוי, אהבה, חיבור, ניקוי.

בואו נפרק את זה לשני חלקים, כי יש פה חלק אחד עתיק באמת וחלק אחד חדש לגמרי.

מה עתיק פה באמת?

ההברות. אוט, רה, מי, פה, סול, לה. במאה ה-11 תיאורטיקן מוזיקה בשם גידו מארצו לקח אותן משורות הפתיחה של מזמור לטיני, כדי לעזור לזמרים ללמוד מנגינות. זו היסטוריה של מוזיקה, מתועדת היטב, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו שרים "דו רה מי" עד היום.

אז כן, יש שורש עתיק. אבל השורש הוא שמות של צלילים, לא מספרים של הרץ.

ומאיפה הגיעו המספרים?

פה הסיפור נהיה מודרני. באמצע שנות ה-70, ד"ר ג'וזף פוליאו סיפר שקיבל חזון שהוביל אותו לחפש קודים מספריים בספר במדבר. בשיטה שנקראת "רדוקציה פיתגוראית", כלומר חיבור ספרות עד שמגיעים לספרה אחת, הוא הגיע לשש התדירויות האלה. מאוחר יותר ד"ר לאונרד הורוביץ הוסיף עוד שלוש ופרסם אותן בספר ב-1999.

ויש עוד פרט שסוגר את הסיפור: בימי הביניים בכלל לא היה גובה צליל מתוקנן. הנזירים לא כיוונו לשום מספר מסוים של הרץ. התקן של גובה הצליל נקבע רק במאה ה-19. כלומר, התדרים שמשווקים היום כ"עתיקים" הם בעצם רעיון של המאה העשרים.

ולגבי ההבטחות הרפואיות, כמו ש-528 הרץ "מתקן DNA": אין לזה ראיות מדעיות חזקות. זה פשוט לא מבוסס.

ומה עם 432 הרץ?

432 זה סיפור אחר, וחשוב להפריד. זה תקן כיוון מוזיקלי אמיתי, חלופה לכיוון המקובל של 440 הרץ. יש מוזיקאים שמכוונים ככה כי הם אוהבים איך זה נשמע. ויש לגביו לפחות כמה מחקרי פיילוט קטנים שבחנו השפעות אפשריות על הגוף.

מחקרי פיילוט זה לא הוכחה, בסדר? אבל זה כבר לא באותה קטגוריה של הסולפג'ו, שבנוי על חישוב נומרולוגי בלי בסיס מחקרי דומה. אז אם אתם אוהבים מוזיקה ב-432 – תיהנו. רק אל תצפו שהמספר עצמו יעשה את העבודה.

אז למה אנשים מרגישים שזה עובד?

וזו השאלה הכי מעניינת. כי אנשים כן מדווחים שהם נרגעים, נרדמים, מרגישים משהו. ואני לא חושב שהם ממציאים.

תראו מה כן עומד מאחורי צליל, לפי מה שנבדק:

• המהום: מחקר מצא שהמהום מעלה מאוד את רמות תחמוצת החנקן באף, ויש סימנים שהרטט שלו קשור לגירוי עצב הוואגוס, העצב שמרגיע את הגוף.
• קערות שירה: במחקר על מפגשי צליל עם קערות נמצאה ירידה מובהקת במתח, בכעס, בעייפות ובמצב רוח דיכאוני.
• שירת "אום": מחקר הדמיה קשר אותה לירידה בפעילות באזורים במוח שקשורים לרגש ולתגובות סטרס.
• נשימה איטית: נשימה של בערך שש נשימות בדקה מסנכרנת את הדופק עם לחץ הדם, וזה בדיוק הקצב שקורה כשמזמזמים או שרים משפטים ארוכים.

המכנה המשותף? אף אחד מהם לא עובד בזכות מספר הרץ מסוים. כולם עובדים דרך רטט, נשימה, קשב ומערכת העצבים. כשאתם שוכבים בשקט, עם עיניים עצומות, נושמים לאט ומקשיבים לצליל רך – הגוף נרגע. זה היה קורה גם עם 527 הרץ. או עם 530.

ויש גם את כוח הציפייה. כשמבטיחים לנו שמשהו ירגיע, אנחנו נכנסים אליו כבר יותר פתוחים. זה לא מבטל את החוויה, אבל כדאי לדעת שזה חלק ממנה.

ותחשבו רגע על מה שקורה בפועל כשאתם שמים "סרטון 528 הרץ" לפני השינה. אתם מכבים את האור. מניחים את הטלפון. שוכבים. מפסיקים לגלול. הנשימה מאטה לבד, כי אין יותר גירויים. הגוף מקבל סוף סוף הזדמנות לעבור ממצב של "לעשות" למצב של "לנוח". כל אלה דברים אמיתיים מאוד, ויש להם השפעה אמיתית על מערכת העצבים. רק שהקרדיט הולך למספר, במקום לרגע של עצירה שנתתם לעצמכם.

וזה בעצם החלק המשמח בכל הסיפור. אם מה שמרגיע הוא הרטט, הנשימה והקשב, אז זה משהו שזמין לכם תמיד. גם בלי אוזניות, גם בלי אינטרנט, גם באמצע יום עמוס בעבודה.

איך משתמשים בצליל בצורה שבאמת עוזרת?

הנה תרגול פשוט שלא צריך בשבילו שום אפליקציה ושום תדר מיוחד. רק את הקול שלכם:

1. מתיישבים בנוחות. גב זקוף אבל רך, עיניים עצומות או מבט רך לרצפה. כמה נשימות רגילות.
2. שואפים דרך האף. לא עמוק מדי. נשימה נעימה, כזו שלא מתאמצת.
3. בנשיפה, ממהמים "מממ". שפתיים סגורות, הלסת רפויה. ממשיכים כל עוד הנשיפה נוחה, בלי לסחוט את האוויר עד הסוף.
4. שמים לב לרטט. איפה הוא מורגש? בשפתיים, באף, בחזה, בראש? אפשר לשים יד על החזה ולהרגיש.
5. חוזרים חמש עד עשר פעמים. ואז יושבים בשקט דקה אחת ומקשיבים לשקט שאחרי הצליל. ממש ממש בשקט.

זה הכול. בלי מספרים. ואם אתם אוהבים להקשיב למוזיקה, בחרו מה שמרגיע אתכם באמת, לא מה שהכותרת מבטיחה. הגוף שלכם יודע לבחור יותר טוב מהאלגוריתם.

אז לוותר על התדרים?

לא חייבים. אם מוזיקה מסוימת עוזרת לכם להירדם או להיכנס למדיטציה, זה מעולה. אני רק מזמין אתכם לשנות את הסיבה. לא "המספר הזה מרפא אותי", אלא "הצליל הזה עוזר לי לנשום לאט ולהקשיב לגוף". ההבדל נשמע קטן, אבל הוא מחזיר את הכוח אליכם. אתם לא תלויים בתדר. אתם יכולים לייצר את הרוגע הזה בעצמכם, עם הנשימה והקול.

ואם אתם רוצים לנסות, המהום של חמש דקות לפני השינה זו התחלה מצוינת. לאט לאט לאט, ערב אחרי ערב.

עבודה עם צליל ונשימה היא כלי לוויסות ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי. אם יש לכם בעיה רפואית או נפשית, כדאי להתייעץ עם רופא ולא להסתמך על תדרים או מוזיקה במקום טיפול.