מה זה וו-וויי, ואיך עושים בלי לכפות?

מיםבלי לכפות

זמן קריאה: 5 דקות

בקצרה: וו-וויי, מהטאואיזם הסיני, הוא לא חוסר מעש אלא פעולה שלא כופה, כמו מים שעוקפים אבן. הוא כולל קשב ואימון, לא רפיון, ואפשר לתרגל אותו בגוף: להוריד כוח מיותר ולתת לנשימה לנשום את עצמה.

תראו כמה פעמים ביום אנחנו מנסים להכריח דברים לקרות. מנסים להירדם, ודווקא בגלל זה לא נרדמים. מנסים להירגע, והכתפיים רק עולות. מנסים להיות טבעיים בשיחה חשובה, ופתאום שוכחים איך מדברים. יש משהו בכפייה שמקלקל בדיוק את מה שאנחנו רוצים. והטאואיזם, המסורת העתיקה של סין, נתן לזה שם לפני יותר מאלפיים שנה: וו-וויי.

אני גיא צורי, ואני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. ואחד הדברים שאני רואה שוב ושוב זה שאנשים מתאמצים להירגע. אז בואו נבין מה זה וו-וויי, מה הוא לא, ואיך מתרגלים אותו בגוף ולא רק בראש.

מה זה וו-וויי?

המילה בנויה משני חלקים. "וו" פירושו "בלי", "אין". "וויי" פירושו "לעשות". ובכתב הסיני העתיק ביותר, כתב העצמות, הסימן של "וויי" מצייר יד שמובילה פיל. כלומר להפעיל כוח גדול כדי לעבוד.

אז וו-וויי זה "בלי לעשות"? לא בדיוק. המשמעות היא לא חוסר מעש, אלא פעולה שלא כופה. פעולה שהולכת עם הדבר ולא נגדו. בספר "דאו דה ג'ינג", הספר המרכזי של הטאואיזם, יש נוסחה שמסכמת את זה: "לא עושה, ואין דבר שאינו נעשה".

הספר הזה מיוחס במסורת ללאו-דזה. החוקרים מתארכים את רוב הטקסט למאה הרביעית לפני הספירה. והוא קצר מאוד, בערך חמשת אלפים סימנים. אפשר לקרוא אותו בערב אחד, ולחזור אליו כל החיים.

למה המים הם המורה של הטאו?

הדימוי שחוזר בספר שוב ושוב הוא מים. בפרק 8 כתוב: "הטוב העליון הוא כמו מים. המים מיטיבים עם עשרת אלפים הדברים ואינם מתחרים." ובפרק 78: "אין דבר תחת השמיים רך וחלש יותר מן המים, ואין דבר שגובר עליהם בתקיפת הקשה והחזק."

תחשבו על נחל שפוגש אבן. הוא לא נלחם בה. הוא עוקף, ממשיך, ולאורך זמן גם משנה את צורתה. בפרק 66 יש עוד תמונה יפה: הים הוא מלך מאה העמקים, כי הוא נמוך מכולם. כל המים זורמים אליו דווקא בגלל שהוא לא מתנשא.

ובגוף זה מאוד מוחשי. שריר שמכווץ כל הזמן מתעייף ונהיה פחות מדויק. שריר שיודע להתרכך בין מאמץ למאמץ עובד טוב יותר ולאורך זמן. הרכות היא לא חולשה. היא מה שמאפשר תנועה.

ויש עוד תמונה בספר שאני מאוד אוהב, בפרק 11: "שלושים חישורים חולקים טבור אחד. בריק שבו, יש לעגלה שימוש." כלומר, הגלגל עובד בגלל החור שבמרכז. גם כוס עובדת בגלל החלל שבתוכה, וחדר בגלל הריק שבין הקירות. המסקנה של הספר: "מה שיש נותן תועלת, מה שאין נותן שימוש." בעצם, גם ביום שלנו צריך מקום ריק. רגע בלי משימה, נשימה בלי תוכנית. משם הרבה פעמים מגיע הדבר הנכון.

מה הטבח דינג מלמד אותנו על מאמץ?

הפילוסוף ג'ואנג-דזה, שחי בערך במאה הרביעית והשלישית לפני הספירה, סיפר סיפור שהפך לסמל של וו-וויי. טבח בשם דינג מבתר שור, והסכין שלו נעה בקצב מושלם, כמו מוזיקה וריקוד.

הוא מסביר: טבח טוב מחליף סכין פעם בשנה, כי הוא חותך. טבח רגיל מחליף פעם בחודש, כי הוא מכה. הסכין של דינג בת 19 שנה, והיא חדה כמו חדשה. למה? כי הוא לא נלחם בעצמות. הוא מוצא את המרווחים ונותן לסכין לעבור בהם.

ויש פרט שקל לפספס, והוא ממש ממש חשוב: בנקודות הקשות, דינג מאט ונהיה זהיר. כלומר וו-וויי זה לא רפיון. זה קשב מוגבר. ובסיפור אחר של ג'ואנג-דזה, אדם שתופס ציקדות במקל עושה את זה בקלות מושלמת, אבל רק אחרי חודשים של אימון. הקלות באה אחרי התרגול, לא במקומו.

אז וו-וויי זה לא סתם להיות פסיבי?

ממש לא. החוקר אדוארד סלינגרלנד כתב על זה ספר שנקרא "Trying Not to Try", ותיאר את הפרדוקס: אי אפשר להגיע לספונטניות בכוונה, ובכל זאת צריך לטפח אותה. זה נשמע מבלבל, אבל תחשבו על שינה. אתם לא יכולים "לעשות" שינה. אבל אתם כן יכולים לעשות את מה שמזמין אותה: להחשיך, להאט, לנשום לאט. ואז היא מגיעה לבד.

וזה בדיוק הגשר לגוף. כשאנחנו נלחצים "להצליח", מערכת העצבים נכנסת למצב של דריכות ומאמץ. הלסת ננעלת, הנשימה עולה לחזה, והגוף מתכונן לקרב. ובמצב הזה קשה לזרום, קשה ליצור, וקשה לישון. וו-וויי בשפה של היום זה בעצם ללמוד לעשות את מה שצריך בלי להפעיל את כל מערכת החירום על הדרך.

ואם אתם ספקנים ושואלים "רגע, אז לא להתאמץ בכלל?", זו שאלה טובה. התשובה של הטאו היא לא "אל תעשו". היא "אל תעשו יותר ממה שצריך". זה הבדל עצום.

מה הקשר בין וו-וויי לנשימה?

הנשימה היא אחת המערכות הבודדות בגוף שעובדות לבד, ובכל זאת אפשר לקחת עליהן שליטה. ולכן היא מגרש האימון הכי טוב לוו-וויי. רוב הזמן היא נושמת את עצמה. וברגע שאנחנו מתחילים "לנשום נכון", הרבה פעמים היא דווקא מתקשחת.

אצל ג'ואנג-דזה יש תרגול שנקרא "צום הלב": "אל תקשיב באוזניים, הקשב בלב. אל תקשיב בלב, הקשב בצ'י." כלומר, הדרגה הגבוהה של ההקשבה עוברת דרך הנשימה והאנרגיה, לא דרך השכל. ובפרק 16 של הדאו דה ג'ינג כתוב: "השיבה אל השורש היא השקט." לא מייצרים את השקט. חוזרים אליו.

איך מתרגלים וו-וויי ביומיום?

אני מזמין אתכם לנסות את התרגול הזה, חמש דקות, בכל מקום שבו אתם נמצאים עכשיו:

  1. שימו לב כמה כוח אתם מפעילים עכשיו. איך אתם מחזיקים את הטלפון? את הכתפיים? את הלסת? רוב הזמן אנחנו מחזיקים יותר חזק ממה שצריך.
  2. תורידו קצת מהכוח. לא הכול, רק קצת. תמשיכו להחזיק את הטלפון, אבל ברכות. תמשיכו לשבת זקוף, אבל בלי לנעול את הבטן.
  3. תנו לנשימה לנשום את עצמה. שלוש דקות בלי לשנות שום דבר. רק לראות איך האוויר נכנס ויוצא לבד. אם בא לכם לשלוט, זה בסדר. שימו לב לזה, ותחזרו להתבונן.
  4. במקום הקשה, תאטו. כמו הטבח דינג. כשמשהו מתקשה, בגוף או בשיחה, במקום לדחוף חזק יותר, תאטו לאט לאט לאט, ותחפשו את המרווח.
  5. תשאלו: מה כבר קורה פה מעצמו? הלב פועם, העיכול עובד, הנשימה ממשיכה. יש הרבה שלא צריך לעשות. זה הרגע לנוח בתוכו.

זה לא יהפוך אתכם לנחל זורם ביום אחד. בסדר? זה תרגול. כמו אצל תופס הציקדות, הקלות באה אחרי הרבה חזרות קטנות. אבל כל פעם שאתם תופסים את עצמכם מחזיקים חזק מדי ומשחררים קצת, אתם בעצם מתרגלים וו-וויי.

זה כלי לוויסות ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי או נפשי. אם יש לכם כאב, מתח כרוני או קושי שלא עובר, כדאי להתייעץ עם רופא או עם איש מקצוע.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין וו-וויי לעצלות?

עצלות היא להימנע ממה שצריך לעשות. וו-וויי הוא לעשות את מה שצריך, בלי להפעיל יותר כוח ממה שהמצב דורש. בסיפור של הטבח דינג, דווקא בנקודות הקשות הוא מאט ונהיה קשוב יותר. כלומר וו-וויי כולל הרבה תשומת לב.

מאיפה מגיע המושג וו-וויי?

מהטאואיזם הסיני, ובעיקר מהספר דאו דה ג'ינג, שמיוחס ללאו-דזה ורובו מתוארך למאה הרביעית לפני הספירה, ומהסיפורים של ג'ואנג-דזה. המילה פירושה המילולי "בלי לעשות", והכוונה לפעולה שאינה כופה.

מה הקשר בין וו-וויי למצב זרימה?

יש דמיון גדול: בשניהם הפעולה מרגישה קלה והמאמץ המודע נעלם. החוקר אדוארד סלינגרלנד קושר בין השניים, אבל מדגיש שלוו-וויי יש גם צד חברתי ומוסרי, ולא רק חוויה פנימית של ריכוז.

איך מתחילים לתרגל וו-וויי?

מתחילים בגוף. שמים לב כמה כוח מפעילים כרגע בכתפיים, בלסת או בידיים, ומורידים קצת. אחר כך נותנים לנשימה לנשום את עצמה כמה דקות בלי לשלוט בה. חוזרים על זה כמה פעמים ביום.

מי זה גיא צורי?

גיא צורי מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה, ומחבר בין מסורות רוחניות לבין מה שקורה בגוף ובמערכת העצבים, בשפה פשוטה ומעשית.

עוד מהבלוג

תפריט נגישות