מה זה אבנים אנרגטיות, ומה באמת קורה כשמחזיקים קריסטל?

זמן קריאה: 5 דקות

אם נכנסתם פעם לחנות של מתנות רוחניות, ראיתם אותן: אמטיסט סגול, קוורץ ורוד, אבנים שחורות מבריקות, ולכל אחת כרטיס קטן שמסביר ממה היא מגינה ומה היא מרפאה. ואולי שאלתם את עצמכם, בצדק: זה באמת עובד? או שזו סתם אבן יפה?

אני גיא צורי, אני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. ואני רוצה להסתכל על השאלה הזו איתכם בעיניים פקוחות. בלי לזלזל במסורות, ובלי להבטיח הבטחות שאין מאחוריהן כלום.

מה זה אבנים אנרגטיות?

הרעיון הבסיסי פשוט: לפי התפיסה הזו, חומרים מהטבע נושאים אנרגיה ומשפיעים עלינו. אבן, מתכת או צמח יכולים לנקות, להטעין, להאיץ או לחסום.

הרעיון שיש אנרגיית חיים אחת שזורמת בכל דבר מופיע בהרבה מסורות. ביוגה קוראים לה פראנה, בסין צ'י, ובמערב היה ניסיון לתת לה שם מדעי: "אורגון", שהגה וילהלם רייך בשנות ה-30 וה-40. חשוב להגיד שתורת האורגון לא התקבלה במדע.

אז כשמדברים על "אנרגיה של אבן", בעצם מדברים על שפה. שפה עתיקה, יפה, שמנסה לתאר איך הדברים סביבנו משפיעים עלינו. השאלה היא מה עושים איתה.

מאיפה הגיע השימוש באבנים?

השימוש באבנים כקמיעות עתיק מאוד. במקורות העבריים יש את החושן של הכהן הגדול, עם 12 אבנים ועליהן שמות השבטים. במצרים, בשומר, בהודו ובנפאל יצרו תכשיטים מאבני חן ומתכות יקרות, ולא רק בשביל היופי.

גם השמות מספרים סיפור. השם אמטיסט פירושו ביוונית "לא שיכור", כי האמינו שהאבן מגינה משכרות. ובפועל, אמטיסט הוא קוורץ, והצבע הסגול שלו מגיע מברזל. באסטרולוגיה ההודית יש תשע אבנים, וכל אחת מקושרת לכוכב לכת אחר. ובמסורת ההודית גם לכל אצבע יש יסוד משלה: האגודל לאש, האצבע לאוויר, האמה לחלל, הקמיצה לאדמה והזרת למים. לכן לפי המסורת טבעת על אצבע מסוימת משפיעה על היסוד שלה.

גולמי או מלוטש: האם זה משנה?

פה זה נהיה מעניין. יש גישה שלפיה ליטוש פוגע בתדר הטבעי של הקריסטל, ולכן לריפוי משתמשים רק באבן גולמית. באסטרולוגיה ההודית, לעומת זאת, עונדים דווקא אבנים מלוטשות ונקיות, בטבעת שנוגעת בעור.

וזה לא המקרה היחיד. באלכימיה ובאיורוודה הכסף שייך לירח, והוא מקרר ומרגיע. יש גישה מודרנית שלפיה ענידת כסף דווקא מאיצה ועוזרת למי שמרגיש איטי. כמעט ההפך הגמור. גם האורגונייט, שנראה כמו משהו עתיק, הוא בעצם חפץ חדש: הוא קיבל את שמו בשנות ה-90, והקריסטלים נוספו לו רק בשנות ה-2000.

מה אני לוקח מזה? שהמסורות לא מסכימות ביניהן. וזה בסדר. זה אומר שכדאי להתייחס אליהן כמו אל מפות שונות של אותו שטח, ולא כמו אל הוראות שימוש של תרופה.

מה המדע אומר על קריסטלים?

בואו נהיה כנים. אין היום ביסוס מדעי לכך שאבן משדרת אנרגיה שמרפאה את הגוף. מי שמוכר לכם אבן שמרפאה מחלה, מבטיח משהו שאין מאחוריו הוכחה.

אבל זה לא סוף הסיפור, בסדר? כי השאלה "האם לאבן יש כוח" היא שאלה אחת. השאלה "מה קורה לי כשאני מחזיק אותה" היא שאלה אחרת לגמרי. ושם יש הרבה מה להגיד.

למה אנשים מרגישים משהו כשהם מחזיקים קריסטל?

הרבה אנשים מספרים שהם מרגישים חום, עקצוץ או שקט כשהם מחזיקים אבן. ואני לא חושב שהם ממציאים. הם באמת מרגישים משהו. השאלה היא רק מאיפה זה מגיע.

כשאתם עוצרים, מחזיקים משהו בידיים ומקשיבים לגוף, אתם פתאום שמים לב לתחושות שהיו שם כל הזמן: הדופק בכפות הידיים, החום של העור, הנשימה שמאטה. רוב היום אנחנו בכלל לא מרגישים את זה, כי אנחנו בראש, במסך, במשימה הבאה. האבן נותנת סיבה לעצור ולהקשיב.

גם הציפייה משפיעה. כשאתם מאמינים שמשהו ירגיע אתכם, הגוף כבר מתחיל להתכונן לרוגע. זה לא "סתם בראש", זה חלק אמיתי מאיך שמערכת העצבים עובדת. אז במקום להתווכח אם זו האבן או אתם, אפשר להגיד בפשטות: זה אתם, והאבן עוזרת לכם להגיע לשם.

אז מה כן קורה כשמחזיקים אבן?

תחשבו על זה רגע. אתם לוקחים אבן ביד. היא קרירה. יש לה משקל. יש לה מרקם, קצוות, מקומות חלקים. ברגע שאתם שמים לב לכל זה, הקשב שלכם יורד מהראש אל כף היד. ובעצם, זה כבר רגע קטן של מדיטציה.

מגע הוא עוגן. כמו שהנשימה היא עוגן, כמו שצליל הוא עוגן. כשיש לגוף משהו מוחשי להחזיק, הרבה יותר קל לחזור לרגע הזה במקום להסתובב במחשבות.

ויש עוד דבר: הכוונה. במסורת היהודית מברכים על היין לפני ששותים. עוצרים, ממקדים כוונה, ורק אז מכניסים לגוף. הרעיון של "להטעין" משהו בכוונה הוא בדיוק זה. האבן לא משנה את העולם. אבל העצירה והכוונה כן משנות משהו בכם.

איך משתמשים באבן כעוגן לתרגול?

אני מזמין אתכם לנסות את התרגול הזה. לא צריך אבן יקרה. אבן מהים, מהטיול האחרון, מהגינה, היא בדיוק טובה כמו כל קריסטל.

1. בחרו אבן שנעים לכם להחזיק – בגודל שנכנס בכף היד. לא חשוב השם, חשוב שתרגישו אותה.
2. שבו ותרגישו – עצמו עיניים. שימו לב לטמפרטורה, למשקל, לקצוות. תנו לאבן להתחמם בכף היד.
3. חמש נשימות ארוכות – שאיפה רגילה דרך האף, ונשיפה ארוכה יותר, לאט לאט לאט. כשהנשיפה ארוכה, הדופק יורד והגוף מקבל סימן שאפשר להירגע.
4. משפט אחד של כוונה – מה אתם רוצים להביא איתכם היום? סבלנות, רוך, יציבות. מילה אחת מספיקה.
5. שימו אותה בכיס – ובכל פעם שהיד נתקלת בה במהלך היום, קחו נשימה ארוכה אחת. זה הכול.

תוך כמה ימים תראו שהאבן הופכת לתזכורת. לא בגלל כוח מיוחד שיש בה, אלא בגלל הקשר שבניתם איתה, נשימה אחרי נשימה. ככה עובד הרגל. הוא נבנה בהתמדה, לא בקסם.

על מה כדאי לשים לב?

• אל תחליפו טיפול – אבן יכולה להיות עוגן לרוגע, היא לא תרופה.
• אל תשלמו על הבטחות – מחיר גבוה לא אומר אנרגיה חזקה. אבן פשוטה עושה את אותה עבודה כעוגן.
• תישארו סקרנים – מותר לאהוב את הסיפורים והמסורות, ומותר לשאול שאלות. אחד לא סותר את השני.

בסוף, מה שמשנה הוא לא האבן אלא מה שאתם עושים כשהיא ביד. ואם היא עוזרת לכם לעצור, לנשום ולחזור לגוף, היא כבר עשתה משהו טוב.

זה כלי לוויסות ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי. אבנים וקריסטלים לא מרפאים מחלות. אם יש לכם בעיה רפואית, כדאי להתייעץ עם רופא.