מה זה גאומטריה קדושה, ומה פרח החיים מנסה להראות לנו?

זמן קריאה: 5 דקות

תראו, גם אם אתם לא יודעים את השם, ראיתם את זה. על חולצה, על קיר בסטודיו ליוגה, בקעקוע של מישהו בתור לקופה. עיגולים שחופפים זה לזה ויוצרים מין פרח. קוראים לזה פרח החיים, והוא שייך לתחום שנקרא גאומטריה קדושה. ובעצם השאלה שאנשים שואלים היא פשוטה: האם זה סתם קישוט יפה, או שיש פה משהו?

אני גיא צורי, אני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. אני לא מתמטיקאי, ואני גם לא חושב שעיגולים על נייר יפתרו לכם את החיים. אבל יש משהו בצורות האלה שאני אוהב, ובמאמר הזה אני רוצה להפריד בין מה שבאמת קיים בטבע, מה שהוא פרשנות רוחנית, ואיך אפשר להשתמש בזה כתרגול שמרגיע את הראש.

מה זה גאומטריה קדושה, במילים פשוטות?

גאומטריה קדושה היא הרעיון שיש צורות ויחסים שחוזרים שוב ושוב בטבע, במוזיקה ובגוף, ושהם מבטאים סדר עמוק יותר. "קדושה" כאן לא אומר דת מסוימת. זה אומר שמתייחסים לצורה לא רק כאל משהו טכני, אלא כאל משהו שמספר סיפור על איך העולם בנוי.

הרעיון ישן מאוד. פיתגורס, ביוון העתיקה, גילה שהמרווחים במוזיקה הם יחסים פשוטים בין אורכי מיתר: אוקטבה היא אחד לשניים, קווינטה שניים לשלושה. מכאן נולד הרעיון שהעולם כולו בנוי על יחסים, כמו מוזיקה. אפלטון, אחריו, קישר כל יסוד לצורה: הקובייה לאדמה, הטטרהדרון לאש, האוקטהדרון לאוויר והאיקוסהדרון למים.

מה זה פרח החיים, ואיך הוא נבנה?

זה החלק שאני הכי אוהב, כי הוא ממש ממש פשוט. מתחילים מעיגול אחד. מציירים עיגול שני, שהמרכז שלו יושב על קו העיגול הראשון. השטח המשותף ביניהם נראה כמו עין או כמו שקד, וקוראים לו ווסיקה פיסיס.

ממשיכים: כל עיגול חדש מצויר מהנקודה שבה שניים קודמים נפגשים. אחרי מרכז ועוד שש תנועות מקבלים שבעה עיגולים, וזה נקרא "זרע החיים". יש מי שמקבילים את זה לששת ימי הבריאה ויום המנוחה. כשממשיכים עוד, מגיעים לפרח החיים, שמצויר במסורת עם עד 19 עיגולים.

ומשם יש עוד שלבים. 13 עיגולים נקראים "פרי החיים", וכשמחברים את כל המרכזים שלהם בקווים ישרים מקבלים צורה שנקראת קוביית מטטרון. נהוג לומר שבתוכה מסתתרים כל חמשת הגופים של אפלטון. בסדר? לא צריך לזכור את כל השמות. מה שחשוב זה הרעיון: מנקודה אחת, בתנועה אחת שחוזרת על עצמה, נבנה מבנה שלם.

איפה רואים את זה בטבע באמת?

פה כדאי להיות כנים, כי יש הרבה הגזמות בתחום הזה. אז הנה מה שבאמת קיים:

• ספירלות בחמניות ובאצטרובלים. אם סופרים את הספירלות בכיוון אחד ובכיוון השני, מקבלים בדרך כלל זוג מספרים עוקבים מסדרת פיבונאצ'י, למשל 34 ו-55. היחס בין מספרים עוקבים בסדרה מתקרב ל-1.618, שנקרא "יחס הזהב", אבל אף פעם לא מגיע אליו בדיוק.
• הטורוס. צורה של זרימה שיוצאת ממרכז, מקיפה וחוזרת אליו, כמו סופגנייה. רואים אותה בשדה המגנטי של כדור הארץ ובטורנדו. בגאומטריה הקדושה מתארים כך גם את השדה של הלב. הלב באמת מייצר שדה מגנטי שאפשר למדוד במכשירים רגישים. התיאור שלו כטורוס הוא כבר פרשנות.
• שיווי משקל. כשמצמידים 12 כדורים סביב כדור אחד, מקבלים צורה שבה המרחק מהמרכז לכל קודקוד שווה לאורך הצלע. האדריכל בקמינסטר פולר קרא לה "שיווי משקל וקטורי".

אז כן, יש סדר בטבע, והוא מרהיב. מה שלא מוכח זה שציור של פרח החיים על הקיר "מרפא" או "מטעין" משהו. אני מזמין אתכם להחזיק את שני הדברים ביחד: להתפעל, ולא להאמין לכל מה שכתוב באינטרנט.

מה הקשר בין קו, ספירלה ומה שקורה בתוכנו?

בפרשנות מודרנית בגאומטריה הקדושה מדברים על שתי תנועות. קו ישר, שמתאר תנועה של כיוון, של מטרה, של "לאן אני הולך". וספירלה, שמתארת תנועה שחוזרת, מעמיקה, מכילה. זה לא מדע, זה דימוי. אבל הוא דימוי שימושי.

כי תחשבו על יום רגיל. יש ימים שכולם קו ישר: משימות, דדליינים, ראש קדימה. הגוף דרוך, הנשימה גבוהה וקצרה. ויש רגעים שבהם אנחנו צריכים דווקא ספירלה: לחזור פנימה, לעבד, להרגיש. מי שחי רק בקו ישר נשחק, ומי שחי רק בספירלה מתקשה לזוז. הדימוי הזה עוזר לשאול שאלה פשוטה: איזו תנועה חסרה לי היום?

איך משתמשים בגאומטריה קדושה כמדיטציה?

פה זה נהיה מעשי. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם הצורות האלה זה לא לתלות אותן, אלא לצייר אותן. לאט לאט לאט. ציור של עיגולים חופפים הוא פעולה חוזרת, פשוטה ומדויקת, וזה בדיוק מה שהראש צריך כדי להירגע. אותו עיקרון כמו מנטרה, רק עם היד.

1. הכינו דף, עיפרון ומחוגה. אין מחוגה? אפשר כוס הפוכה, פחות מדויק אבל עובד.
2. ציירו עיגול אחד באמצע הדף. לפני שמתחילים, קחו נשימה אחת איטית דרך האף, ותנו לנשיפה להיות ארוכה יותר מהשאיפה.
3. ציירו את העיגול השני. שימו את חוד המחוגה על קו העיגול הראשון וסובבו. תוך כדי הסיבוב, נשפו לאט.
4. המשיכו מנקודות המפגש. כל עיגול חדש מתחיל בנקודה שבה שני עיגולים נפגשים. עיגול אחד, נשיפה אחת. עד שבעה עיגולים.
5. הסתכלו על מה שיצא. שתי דקות של מבט רך במרכז הציור, בלי לחפש בעיניים. תנו לעיניים לנוח על הצורה.

וזה בסדר אם יצא עקום. וזה בסדר שבאמצע עלתה לכם מחשבה על המייל שלא שלחתם. שמים לב, וחוזרים לעיגול הבא. זה כל התרגול. אם בא לכם, אפשר לחזור על זה כמה ימים ברצף ולשים לב אם משהו משתנה: אם היד נעשית רגועה יותר, אם הנשימה מתארכת מעצמה, אם קל יותר להישאר. לא קסם, התמדה. היופי הוא שבסוף יש לכם על הדף עדות למה שעשיתם, והגוף בדרך כלל כבר במקום אחר משהיה כשהתחלתם.

אז זה רוחני או זה מתמטיקה?

בעצם, שניהם. המתמטיקה אמיתית: היחסים במוזיקה, הספירלות בחמנייה, הצורות של אפלטון. הפרשנות הרוחנית היא שכבה שאנשים הוסיפו מעל, כדי לתת לסדר הזה משמעות. אפשר לקבל אותה ואפשר לא.

מה שאני רואה בסדנאות זה שהערך הגדול הוא לא באמונה, אלא בתשומת הלב. כשמתבוננים בצורה שנבנית מנקודה אחת, קל יותר להרגיש שגם אצלנו הכול מתחיל ממשהו קטן: נשימה אחת, צליל אחד, רגע אחד של עצירה. אני מזמין אתכם לנסות את התרגול פעם אחת השבוע, ולראות מה הוא עושה לכם.

זה כלי לריכוז ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי או נפשי. אם יש לכם בעיה רפואית, כדאי להתייעץ עם רופא.