מה זה צ'אקרת העין השלישית, ומה הקשר שלה לבלוטת האצטרובל?

זמן קריאה: 5 דקות

כשמישהו אומר "יש לי תחושה בבטן", הוא מדבר על אינטואיציה של הגוף. אבל יש עוד סוג של ידיעה, הרגע הזה שבו פתאום אתם רואים את התמונה הגדולה. מבינים למה משהו קורה לכם שוב ושוב, או מרגישים בבירור מה נכון לכם, בלי להצליח להסביר למה. הרבה מסורות שמו את סוג הידיעה הזה בנקודה אחת: בין הגבות.

אני גיא צורי, אני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. העין השלישית היא אחד המושגים שהכי הרבה שואלים אותי עליהם, וגם אחד שהכי הרבה ממציאים עליו. אז בואו נעשה סדר, בגובה העיניים, ונבדיל בין מה שהמסורת אומרת, מה שהגוף מראה ומה שפשוט לא מוכח.

מה זה צ'אקרת העין השלישית?

צ'אקרה בסנסקריט זה "גלגל". במודל המוכר יש שבע צ'אקרות לאורך עמוד השדרה, והעין השלישית היא השישית. השם שלה בסנסקריט הוא אג'נה (Ajna).

• מיקום: בין הגבות.
• יסוד: אור.
• צבע: אינדיגו.
• צליל: אום (OM).
• תחום: חזון פנימי, אינטליגנציה תודעתית, ראיית התמונה הגדולה.

הערה של דיוק: הצבעים של הצ'אקרות, כולל האינדיגו, הם תוספת מערבית מהמאה ה-20. בטקסטים ההודיים המקוריים הצ'אקרות היו מערכת סמלים למדיטציה, לא נורות צבעוניות. גם הקישור של כל צ'אקרה לבלוטה מסוימת בגוף הוא פרשנות מערבית מאוחרת. זה לא הופך את המפה ללא שימושית. זה פשוט אומר שעובדים איתה כמודל, לא כעובדה.

למה דווקא בין הגבות?

מה שמעניין אותי הוא שלא רק הודו הצביעה על המקום הזה. ברפואה ובאלכימיה הסינית מדברים על שלושה מרכזים בגוף, הדאן-טיאן, והעליון שבהם נמצא מאחורי העין השלישית. שם, לפי המסורת הסינית, יושב ה"שן", הרוח או התודעה, שמזוהה עם אור.

גם במסורת הטנטרית ההודית אג'נה היא נקודה מיוחדת: זה המקום שבו שלושת הערוצים העיקריים של הגוף האנרגטי, אידה, פינגלה וסושומנה, נפגשים ומתמזגים. שתי מסורות שונות, אותה נקודה, ובשתיהן היא קשורה לתודעה ולאור. זה לא מוכיח שום דבר מדעית, אבל זה מראה שבני אדם בתרבויות שונות הרגישו משהו דומה באותו מקום.

למה הצליל של העין השלישית הוא אום?

לכל צ'אקרה יש צליל מסורתי, ביג'ה בסנסקריט: לָם, וַם, רָם, יָם, הָם, ואום לעין השלישית. כולם צלילים מהדהדים, שנוצרים בתוך הגוף ומרטיטים אותו. ואום, אחד הצלילים המושרים ביותר בעולם, נגמר בהמהום ארוך.

וכאן יש גשר יפה לגוף. הרטט של המהום כנראה מגרה את עצב הוואגוס, חלק ממערכת העצבים שאחראית על הרגעה ושיקום. אנשים ממהמים באופן טבעי כשהם רוצים להירגע, והדופק יורד. במחקר הדמיה על שירת אום החוקרים בדקו אם התחושה סביב האוזניים בזמן השירה מרגיעה את האזורים הרגשיים במוח. כלומר, מה שהמסורת קראה לו איזון של הצ'אקרה, אפשר לתאר גם במילים פשוטות: צליל שמרטיט, ומערכת עצבים שנרגעת.

מה הקשר בין העין השלישית לבלוטת האצטרובל?

פה מגיעים לחלק הגופני. עמוק בתוך המוח יש בלוטה קטנה שנקראת בלוטת האצטרובל. היא מייצרת מלטונין, ההורמון שקשור לשעון הפנימי ולשינה. מה שמרתק בה הוא שהתאים שלה דומים לתאים קולטי האור שברשתית, ואור שנקלט בעיניים מאותת לה. כלומר, יש בתוך הראש בלוטה שממש ממש קשורה לאור.

הפילוסוף דקארט ראה בה את מושב הנשמה, ובמסורת הרוחנית היא נקשרת לעין השלישית. וזה חיבור יפה. אבל בואו נהיה כנים: זו פרשנות, לא הוכחה. גם האצטרובל, הפרי של האורן, הופיע כסמל של התחדשות בתרבויות עתיקות רבות, והקישור שלו לבלוטה הוא פרשנות מאוחרת יותר.

מה כן ידוע ובטוח? שאור בלילה מדכא את ייצור המלטונין, ולכן חושך בשעות הלילה תומך בתפקוד של הבלוטה. אם אתם רוצים "לטפל" בעין השלישית שלכם ברמה הכי פיזית שיש, תתחילו מלכבות מסכים ולישון בחושך. נשמע פחות מיסטי, אני יודע. אבל זה אמיתי.

מה קורה כשצ'אקרת העין השלישית לא מאוזנת?

יש מודל פסיכולוגי שממפה כל צ'אקרה לשלב התפתחות. לפיו, העין השלישית קשורה לגיל ההתבגרות: לגיבוש זהות ולחשיבה עצמאית. הפצע, לפי המודל, נוצר כשמישהו שולט לנו על הביטוי או אוסר עלינו לחשוב אחרת. במבוגרים זה יכול להיראות כקושי לסמוך על השיפוט של עצמכם, או כצורך שמישהו אחר תמיד יגיד לכם מה נכון.

ויש גם צד הפוך, שהמסורת ההודית מתארת יפה. בטנטרה מדברים על שלושה "קשרים" לאורך הערוץ המרכזי, והאחרון שבהם, קשר רודרה, יושב בדיוק באג'נה. הוא מייצג גאווה, את התחושה של "אני כבר יודע". הרעיון הוא שבשלב הזה השכל עוד לא מבדיל בין ידיעה עצמית אמיתית לבין צבירה של מידע. בעצם, המסורת עצמה מזהירה: העין השלישית היא לא על לדעת יותר. היא על לראות נקי יותר.

איך עובדים עם העין השלישית בפועל?

אין פה קסם, ואין "פתיחה" בבת אחת. יש תרגול. הנה משהו פשוט שאפשר לעשות חמש דקות ביום:

1. שבו בנוחות. גב זקוף אבל לא נוקשה, כתפיים רכות, עיניים עצומות.
2. נשמו לאט. כמה נשימות ארוכות דרך האף, עם נשיפה קצת יותר ארוכה מהשאיפה.
3. הביאו את הקשב לנקודה בין הגבות. לא ללחוץ ולא להתאמץ "לראות" משהו. רק לשים לב לאזור, לתחושה של העור, למתח במצח.
4. זמזמו אום. בנשיפה, בקול נמוך ושקט: אוווווםםם. שימו לב איפה אתם מרגישים את הרטט, בחזה, בפנים, בראש.
5. שבו בשקט. אחרי חמש או שש פעמים, הישארו עוד דקה בלי קול. רק להרגיש.

אם המחשבות בורחות, זה בסדר. זה לא כישלון, זה פשוט מה שראש עושה. כל פעם שאתם שמים לב שברחתם וחוזרים לנקודה, זה בדיוק התרגול. ואם מרגישים לחץ בראש או סחרחורת, מרפים את הקשב, פותחים עיניים ונושמים רגיל.

האם אפשר "לפתוח" את העין השלישית?

ברשת תמצאו הבטחות על פתיחה של העין השלישית תוך שבוע, יכולות על-חושיות ושאר דברים. אני מזמין אתכם להיות ספקנים. בטקסטים המקוריים העין השלישית היא בעיקר מוקד למדיטציה, לא כפתור שלוחצים עליו.

מה שאני רואה אצל אנשים שמתרגלים בהתמדה הוא משהו הרבה יותר צנוע, ולדעתי הרבה יותר שווה: פחות רעש בראש, יותר יכולת לעצור לפני תגובה, ויותר אמון בתחושה הפנימית. לאט לאט לאט. זה לא קסם, זה אימון. ואם אתם רוצים להתחיל, אל תחכו לרגע המושלם. חמש דקות בבוקר, לפני שאתם פותחים את הטלפון, זה מספיק בהחלט. אני מזמין אתכם לנסות שבוע ולראות מה אתם מרגישים.

התרגול הזה הוא כלי לריכוז, לוויסות ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי. אם יש לכם כאבי ראש חוזרים, סחרחורות או בעיה רפואית אחרת, כדאי להתייעץ עם רופא.