זמן קריאה: 5 דקות
אולי שמעתם את המשפטים האלה ברשתות: "תחזירי את האנרגיה הנשית שלך", "חסר לך זכרי בריא". לפעמים זה נשמע כמו עוד טרנד, ולפעמים זה נשמע כמו דרך מתוחכמת להחזיר אותנו לתפקידים של פעם: הוא צריך להיות חזק, היא צריכה להיות רכה. ואני מבין למה זה מעורר התנגדות.
אני גיא צורי, ואני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. ואני רוצה להציע כאן קריאה קצת אחרת של הרעיון הזה. כזו שלא מתחילה בשאלה "מה גבר צריך להיות ומה אישה צריכה להיות", אלא בשאלה פשוטה יותר: לאן הקשב שלכם פונה עכשיו?
מה זה אנרגיה נשית ואנרגיה גברית?
במסורות רבות, "זכרי" ו"נקבי" הם לא גבר ואישה, אלא שתי איכויות שקיימות בכל דבר. בכל אדם, בכל קשר, בכל יום. אפשר לתאר אותן בערך ככה:
- הכיוון. האיכות הזכרית חודרת אל העולם, יוזמת, מפרה. האיכות הנקבית קולטת, מכילה ומצמיחה.
- הקשב. הזכרי פונה החוצה, אל מה שאני מייצר ומשפיע. הנקבי פונה פנימה, אל מה שאני חווה ומרגיש.
- הזמן. לפי התפיסה, הזכרי "פניו קדימה": לאן אני רוצה ללכת. הנקבי "פניו אחורה": מה קרה, מה בנה אותי, מה אני מרגיש עכשיו.
תראו, אף אחת מהן לא טובה יותר. אתם צריכים את שתיהן. בלי האיכות שפונה החוצה, קשה לפעול, להחליט, להתקדם. בלי האיכות שפונה פנימה, קשה להרגיש, לנוח, לקבל.
מאיפה הרעיון הזה מגיע?
הרעיון מופיע בהרבה מסורות, וכל אחת מספרת אותו בשפה שלה. ברפואה ובפילוסופיה הסינית יש את היין והיאנג. ומה שמעניין הוא שבמקור, שתי המילים האלה תיארו בעצם שני צדדים של אותה גבעה: יין הוא הצד המוצל, ויאנג הוא הצד המואר. לא שני כוחות נפרדים, אלא אותה גבעה, שפעם השמש עליה מצד אחד ופעם מהצד השני.
ועוד דבר שאני אוהב בטקסטים הסיניים הקלאסיים: יין ויאנג שם הם עניין של יחס, לא תכונה קבועה. אותו אדם יכול להיות יין במערכת יחסים אחת ויאנג בשנייה. וגם אין ביניהם היררכיה.
בקבלה מדברים על "משפיע" ו"מקבל": מי שמוריד את השפע אל העולם, ומי שקולט אותו ומצמיח ממנו. והעולם כולו, לפי הקבלה, בנוי מהזיווג ביניהם. גם בתלמוד יש תיאור יפה של הכרובים במקדש, ששם, במקום הכי קדוש, עמד דימוי של זכר ונקבה מחובקים.
ובמערב, המודל הפופולרי של קוטביות זכרית ונקבית בזוגיות התפרסם בעיקר דרך הספר של דייוויד דיידה, "The Way of the Superior Man", מ-1997. הרבה ממה שאתם שומעים ברשת היום מגיע משם.
אז זה כן קשור למגדר, או לא?
זו שאלה הוגנת, ואני מזמין אתכם להיות ספקנים פה. התשובה הכנה היא: גם וגם. הרעיון עצמו מדבר על איכויות שיש בכל אדם. אבל הרבה מהמסורות, וגם הרבה מורים היום, מחברים אותן לגברים ולנשים, ולפעמים זה גולש להכללות.
ויש פה גם טענות שכדאי לבדוק. למשל, מסתובבת ברשת הטענה שכשגבר לוקח אחריות עולה לו הטסטוסטרון, וכשאישה לוקחת אחריות עולה לה הקורטיזול. זה נשמע מדעי, אבל זה לא מבוסס כמודל כזה. אז בואו נשתמש ברעיון הזה כמו מפה ולא כמו חוק. מפה שעוזרת לשים לב, לא כזו שאומרת לכם מי אתם.
מה קורה כשהאיכויות האלה מתהפכות בזוגיות?
כאן הרעיון נהיה מעשי. לפי התפיסה הזו, משיכה נוצרת בין קטבים שונים, כמו פלוס ומינוס. וזוגות שהופכים להיות "שותפים" ו"אחים", שמנהלים יחד בית ולוח זמנים, לפעמים מאבדים את המשיכה. לא בגלל שהאהבה נגמרה, אלא בגלל שהדינמיקה השתנתה.
דפוס נפוץ שמתארים: אחד מבני הזוג לוקח על עצמו את כל האחריות. הוא או היא נעשים דרוכים, מזכירים, דוחפים, מתכננים. והשני שומר על הקצב שלו ועל החוויה שלו. ואחרי כמה שנים, מי שלוקח את כל האחריות מותש, ומי שלא לוקח מרגיש שמנדנדים לו. זה מוכר לכם?
ומה שיפה בגישה הזו הוא שהיא לא מאשימה. היא מזמינה כל אחד לשאול: איפה אני תקוע רק בצד אחד? אולי אני כל היום בעשייה, בהחלטות, בפתרון בעיות, ואין לי רגע אחד שבו אני פשוט מקבל. ואולי אני כל היום בתחושות ובמה שקרה, ומתקשה לקום ולהגיד "לשם אני הולך".
איפה מרגישים את זה בגוף?
אני אוהב לקחת רעיונות כאלה ולבדוק אותם בגוף, כי שם הם מפסיקים להיות תיאוריה. תחשבו על רגע שבו אתם ממש ממש בעשייה: מסיימים משימה, מתווכחים, רצים בין סידורים. הקשב קדימה, העיניים צרות, הנשימה בחזה. ותחשבו על רגע שבו אתם יושבים בטבע, או מחבקים מישהו שאתם אוהבים. הקשב רחב יותר, הבטן רכה, הנשימה יורדת למטה.
שני המצבים האלה בריאים. הבעיה מתחילה כשנתקעים באחד מהם. ובעיניי, הדרך הכי פשוטה לתרגל את המעבר ביניהם היא דרך הקשב והנשימה.
- עוצרים לרגע. שבו בנוחות ותשאלו את עצמכם בלי שיפוט: לאן הקשב שלי פונה עכשיו? החוצה או פנימה?
- שלוש נשימות פנימה. עצמו עיניים, ובשלוש נשימות איטיות שימו לב רק למה שאתם מרגישים בגוף. הבטן, הכתפיים, הלסת. לא לשנות כלום, רק לקלוט.
- שלוש נשימות החוצה. פקחו עיניים, ובכל נשיפה תשאלו: לאן אני רוצה ללכת היום? מה הדבר האחד שאני רוצה להשפיע עליו?
- שימו לב מה היה קל. לרוב אחד הכיוונים מרגיש מוכר והשני קצת זר. זה לא טוב או רע. זה פשוט מראה לכם איפה יש לכם מקום לגדול.
וזה בסדר אם זה מרגיש מוזר בהתחלה, או אם הראש בורח באמצע. תחזרו על זה כמה ימים, בבוקר לפני שאתם פותחים את הטלפון. כי השאלה של הבוקר היא בעצם בדיוק השאלה הזו: האם אתם נותנים לעולם להיכנס מיד, או עוצרים לרגע ושואלים מה אתם רוצים להביא אליו.
אז למה בכלל צריך את המפה הזו?
כי היא עוזרת לראות דברים שקשה לראות. היא נותנת שפה למה שקורה בזוגיות, בעבודה ובתוך עצמנו, בלי להאשים אף אחד. ובעצם, המטרה היא לא להיות "יותר גבר" או "יותר אישה", אלא להיות מסוגלים לנוע בחופשיות בין שתי האיכויות, לפי מה שהרגע מבקש.
יש עוד רעיון יפה מהגישה הזו שאני רוצה להשאיר אצלכם: "המערה". כל אחד מאיתנו צריך מקום שבו הוא מתנתק לרגע מכל מה שנכנס אליו מבחוץ, ונזכר מי הוא. זה יכול להיות הליכה בטבע, ריצה, נגינה, או עשר דקות של נשימה בשקט. וגם בתוך ריב, אפשר להגיד "אני רוצה להביא לכאן משהו טוב, אני צריך לצאת לחצי שעה", ולחזור אחרי זה ממקום יותר רגוע. זה לא לברוח מהשיחה. זה לחזור אליה עם יותר מעצמכם.
אני מזמין אתכם לנסות את התרגול הקטן הזה השבוע, ולראות בעצמכם מה מתגלה.
זה כלי להתבוננות ולמודעות עצמית, לא תחליף לייעוץ זוגי או לטיפול. אם יש לכם קושי משמעותי בקשר, כדאי לפנות לאיש מקצוע.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין אנרגיה נשית לאנרגיה גברית?
לפי התפיסה, האיכות הזכרית פונה החוצה: יוזמת, חודרת ומשפיעה על העולם. האיכות הנקבית פונה פנימה: קולטת, מכילה ומרגישה. שתיהן קיימות בכל אדם, ואף אחת מהן לא טובה יותר מהשנייה.
האם אנרגיה נשית שייכת רק לנשים?
לא. במסורות כמו הפילוסופיה הסינית והקבלה, זכרי ונקבי הן איכויות ולא מגדר. בטקסטים הסיניים הקלאסיים יין ויאנג הם אפילו עניין של יחס: אותו אדם יכול להיות יין במערכת יחסים אחת ויאנג בשנייה.
מה הקשר בין יין ויאנג לזכרי ונקבי?
יין ויאנג הם הגרסה הסינית של אותה קוטביות. במקור המילים תיארו את הצד המוצל והצד המואר של אותה גבעה, כלומר שני צדדים של שלם אחד ולא שני כוחות נפרדים.
האם יש לזה בסיס מדעי?
זה מודל רוחני ותרבותי, לא מדעי. חלק מהטענות שמסתובבות ברשת, למשל שאחריות מעלה טסטוסטרון אצל גברים וקורטיזול אצל נשים, לא מבוססות. כדאי להשתמש ברעיון כמפה להתבוננות ולא כחוק.
מי זה גיא צורי?
גיא צורי מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה, ומסביר מושגים רוחניים דרך מה שקורה בגוף ובמערכת העצבים, בשפה פשוטה ומעשית.