זמן קריאה: 5 דקות
תראו, אולי קרה לכם פעם: נגמר רגע מלחיץ, תאונה קטנה שכמעט קרתה, ויכוח חזק, בדיקה רפואית שחיכיתם לה, ופתאום הידיים או הרגליים מתחילות לרעוד. אתם כבר בסדר, הסכנה עברה, ובכל זאת הגוף רועד. ורוב האנשים עושים בדיוק את אותו דבר: מנסים לעצור את זה, מהר, שאף אחד לא יראה.
אני גיא צורי, ואני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. הרבה פעמים, אחרי תרגול נשימה עמוק, אנשים מתחילים לרעוד ונבהלים. אז בואו נדבר על זה בגובה העיניים: למה הגוף רועד אחרי לחץ, מה זה TRE, ומה באמת ידוע על זה.
למה הגוף רועד אחרי לחץ?
כשמשהו מפחיד אותנו, מערכת העצבים מגייסת אנרגיה. הדופק עולה, הנשימה מואצת, השרירים מתכוננים להילחם או לברוח. זה המצב הסימפתטי. וכשהסכנה עוברת, האנרגיה הזו צריכה ללכת לאנשהו.
הרעד הוא אחת הדרכים שבהן הגוף פורק את העוררות הזו. וזה לא רק רעד. גם אנחה עמוקה, פיהוק, חום שמתפשט, נשימה עמוקה שבאה מעצמה, ולפעמים דמעות בלי עצב. כל אלה סימנים שהגוף עובר ממצב של דריכות למצב של מנוחה.
הבעיה היא שאנחנו, בני האדם, למדנו לעצור את זה. "תתאפס", "אל תהיה דרמטי", "מה אתה רועד". אנחנו משתמשים בראש החושב כדי לעצור את מה שהגוף מנסה לעשות לבד.
מה אפשר ללמוד מבעלי חיים שרועדים?
פיטר לוין, שפיתח את גישת Somatic Experiencing, תיאר את זה בספר שלו "Waking the Tiger" מ-1997. הוא הסתכל על בעלי חיים בטבע: אימפלה שחומקת מצ'יטה, קופאת, ואחר כך רועדת, משחררת את מצב הקיפאון, וחוזרת לרעות כאילו כלום. לפי לוין, בני אדם עוצרים את הפריקה הזו, והעוררות נשארת תקועה בגוף.
ופה אני רוצה להיות כן איתכם, כי זה חשוב. הסיפור על החיות הוא תמונה יפה ומעוררת השראה, אבל אין ראיות שהרעד של חיות הוא מה שמרפא אותן מטראומה, וגם הרעיון של "אנרגיה קפואה" בגוף לא הוכח. מה שכן יש: ניסוי מבוקר בישראל מ-2017, עם 63 מטופלים עם פוסט-טראומה, שמצא שיפור גדול בסימפטומים אצל מי שעבר את השיטה של לוין, בהשוואה לרשימת המתנה. זו תמיכה צנועה, לא הוכחה סופית. ואני חושב שככה צריך לדבר על זה.
מה זה TRE?
TRE היא שיטה שפיתח דייוויד ברצ'לי. לפי הסיפור שלו, הוא ישב ב-1979 במקלט בלבנון בזמן הפצצות, וראה שהילדים רעדו בגלוי, בעוד המבוגרים הסתירו את הפחד כדי להגן עליהם. הילדים התאוששו, ורבים מהמבוגרים נשארו עם טראומה. אחר כך הוא ראה את אותו דפוס אצל פליטים מסודן: הילדים הקטנים רעדו בחופשיות, והגדולים יותר ניסו לעצור את הרעד.
השיטה עצמה היא סדרה של תרגילים פשוטים שמתחילים בקרסוליים ועולים אל הירכיים והאגן. כל שריר מתעייף בעדינות עד שהוא מתחיל לרעוד. בסוף שוכבים על הגב, ברכיים כפופות ופתוחות לצדדים, ונותנים לרעד לקרות. ברצ'לי קורא לתנוחה הזו "ההפך מתנוחת העובר", כלומר תנוחה פתוחה, של ביטחון. הרעד עולה מהרגליים, דרך האגן, אל עמוד השדרה.
ולשיטה הזו יש שורשים. ברצ'לי הוא מטפל ביואנרגטי, והקו עובר מוילהלם רייך, שדיבר על "שריון" של שרירים מכווצים שמחזיקים רגש, דרך אלכסנדר לואן, שעבד עם רעד ברגליים, ועד TRE. כלומר, הרעיון שהגוף מחזיק מתח ויכול לשחרר אותו דרך תנועה לא רצונית, הוא לא חדש בכלל. מה שחדש זה שהפכו אותו לתרגול פשוט שכל אחד יכול להכיר.
זה באמת עובד, או שזה סתם עייפות שריר?
שאלה מצוינת, ואני מזמין אתכם לשאול אותה. סקירה מ-2023 של 18 מחקרים על TRE קבעה שהראיות "ראשוניות וזהירות". יש מבקרים שאומרים שהרעד הוא פשוט עייפות שריר ולא יותר. וזה בסדר להחזיק את שני הדברים ביחד.
מה שאני רואה בעבודה עם אנשים זה משהו יותר פשוט: כשנותנים לגוף רשות לרעוד, בלי לבהול ובלי לעצור, הרבה פעמים אחרי זה מגיעה נשימה עמוקה יותר ותחושה של כובד נעים. האם זה בגלל מנגנון מיוחד או בגלל שפשוט הרשינו לעצמנו להרפות? אני לא יודע בוודאות. אבל ההבנה שהרעד הוא לא סימן שמשהו לא בסדר איתכם, היא כבר שינוי.
מה המסורות העתיקות אמרו על רעד?
מה שמעניין זה שהרעד מופיע כמעט בכל מקום. בשאיביזם הקשמירי, אחד מחמשת הסימנים של התעוררות האנרגיה נקרא "קמפה", שפירושו רעד. ב"האטהא יוגה פרדיפיקה" מתוארים שלושה שלבים בתרגול הנשימה: הזעה, רעד, ואז יציבות. אצל שבט הסאן במדבר קלהרי, המרפאים רועדים בעוצמה בריקוד הריפוי שנמשך כל הלילה. ובכלל, השם "קווייקרים" באנגלית פירושו "הרועדים".
ויש עוד דבר שכל המסורות האלה, וגם הגישות המודרניות, מסכימות עליו: לא ממהרים. לוין מדבר על "טיטרציה", מושג מכימיה, שבו מערבבים חומרים טיפה אחרי טיפה כדי שלא יתפוצצו. בעצם, השחרור לא יכול להיות גדול ממה שהמערכת שלכם מסוגלת לעכל. לאט לאט לאט.
איך נותנים לגוף לפרוק מתח בבטחה?
אם בא לכם לנסות, הנה דרך עדינה להתחיל. לא תרגול אינטנסיבי, רק להכיר את התחושה.
- מתחילים מקרקוע. עומדים, מרגישים את כפות הרגליים על הרצפה, ונושמים כמה נשימות רגילות עם נשיפה קצת ארוכה.
- מעייפים קצת את הרגליים. עומדים על קצות האצבעות ויורדים, כמה פעמים לאט, או נשענים בגב על קיר עם ברכיים כפופות מעט, עד שמרגישים רעד קל.
- שוכבים על הגב. ברכיים כפופות, כפות הרגליים צמודות זו לזו, והברכיים נפתחות מעט לצדדים.
- נותנים לזה לקרות. אם מגיע רעד ברגליים, לא עוצרים אותו ולא מגבירים אותו. רק מתבוננים בו, בסקרנות.
- מנה קטנה. בהתחלה כמה דקות בלבד. אם זה מרגיש יותר מדי, מיישרים את הרגליים והרעד נרגע.
- מסיימים במנוחה. שוכבים בשקט עוד דקה-שתיים, שמים יד על הבטן, ומרגישים איך הנשימה נראית עכשיו.
- זה בסדר שלא קורה כלום: אצל חלק מהאנשים הרעד לא מגיע בפעמים הראשונות. לא צריך לייצר אותו.
- זה בסדר שעולים רגשות: דמעות, צחוק או פיהוק הם חלק טבעי מהפריקה.
- עוצרים כשצריך: אם מרגישים הצפה, ניתוק או פחד חזק, עוצרים, פוקחים עיניים, מסתכלים בחדר ומרגישים את הרצפה.
אני מזמין אתכם, בפעם הבאה שהגוף רועד אחרי רגע מלחיץ, פשוט לא למהר לעצור את זה. לנשום, להרגיש את הרגליים, ולתת לגוף לסיים את מה שהוא התחיל. בלי דרמה, בלי פחד. זה הגוף שלכם שיודע לחזור למנוחה.
זה כלי לוויסות ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי או נפשי. אם יש לכם היסטוריה של טראומה, פוסט-טראומה, בעיה רפואית או פציעה, כדאי להתייעץ עם רופא או מטפל לפני שמתרגלים, ולעשות את זה בליווי.
שאלות נפוצות
למה רגליים רועדות אחרי פחד?
כשמשהו מפחיד, מערכת העצבים מגייסת אנרגיה להילחם או לברוח. כשהסכנה עוברת, הרעד הוא אחת הדרכים של הגוף לפרוק את העוררות ולחזור למנוחה.
מה זה TRE?
TRE היא שיטה שפיתח דייוויד ברצ'לי: סדרת תרגילים שמעייפים בעדינות את שרירי הרגליים והאגן עד שמופיע רעד, ואז שוכבים ונותנים לרעד לקרות.
האם יש מחקר על TRE?
סקירה מ-2023 של 18 מחקרים קבעה שהראיות ראשוניות וזהירות. יש מבקרים שטוענים שהרעד הוא בעיקר עייפות שריר.
האם רעד בזמן תרגול נשימה זה מסוכן?
בדרך כלל זה חלק טבעי מפריקת מתח. אם מרגישים הצפה, ניתוק או פחד חזק, עוצרים ומתקרקעים. מי שיש לו היסטוריה של טראומה או בעיה רפואית כדאי שיתייעץ קודם.
מי זה גיא צורי?
גיא צורי מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה, ומלמד כלים פשוטים לוויסות מערכת העצבים ולחיבור לגוף.
