מה זה ששת הצלילים המרפאים, ואיך נשיפה עם קול מרגיעה את הגוף?

נשיפה שישה צלילים

זמן קריאה: 5 דקות

בקצרה: ששת הצלילים המרפאים הם תרגול נשימה טאואיסטי שבו נושפים לאט עם הברה אחת. הקשר בין כל צליל לרגש הוא שכבה מודרנית, אבל הנשיפה הארוכה עם הקול באמת עוזרת לגוף להאט.

שמתם לב פעם מה אתם עושים כשנגמר יום ארוך? מתיישבים על הספה ומשחררים איזה "פפפפ" ארוך. או "אוףףף". אף אחד לא לימד אתכם את זה. הגוף פשוט יודע שנשיפה עם קול מורידה משהו מהכתפיים. ומסתבר שבסין עשו מזה תרגול שלם, לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה.

אני גיא צורי, ואני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. ששת הצלילים המרפאים הם אחד התרגולים שאני הכי אוהב להראות לאנשים שאומרים "אני לא מסוגל לשבת בשקט". כי פה לא צריך לשבת בשקט. פה משמיעים קול.

מה זה ששת הצלילים המרפאים?

זה תרגול נשימה טאואיסטי, שבו נושפים לאט תוך כדי שמשמיעים הברה אחת. יש שש הברות, ולכל אחת מיוחס איבר בגוף.

המקור הוא טאו הונג-ג'ינג, שחי בין 456 ל-536, בחיבור שלו על הזנת הטבע והארכת החיים. יש שם משפט יפה: "יש דרך אחת לקלוט את הנשימה, ושש דרכים להוציא אותה." כלומר, השאיפה תמיד אותה שאיפה. מה שמשתנה זה הדרך שבה משחררים.

ועובדה מפתיעה: במשך בערך אלף שנה זה היה תרגול נשימה בלבד, בלי תנועות. התנועות שרואים היום בסרטונים נוספו רק בתקופת שושלת מינג.

מה הם ששת הצלילים, ולאיזה איבר כל אחד?

לפי המיפוי המודרני, ככה זה נראה:

  • שׂוּ – הכבד
  • הֶה – הלב
  • הוּ – הטחול
  • סְה – הריאות
  • צ'וּאִי – הכליות
  • שִׁי – "המחמם המשולש", מושג ברפואה הסינית שמתאר את שלושת חלקי הגוף, העליון, האמצעי והתחתון, כמערכת אחת

פרט קטן וחשוב: כל הברה נהגית בטון שטוח. בסינית יש טונים, אבל בתרגול הזה לא שרים ולא עולים ויורדים. פשוט נושפים קול אחד, שקט ואחיד.

האם כל צליל משחרר רגש אחר?

בספרים ובסדנאות תשמעו הרבה ש"שׂוּ משחרר כעס" או ש"סְה משחרר עצב". והחיבור הזה לא בא משום מקום. ברפואה הסינית הקלאסית, ב"קלאסיקה הפנימית של הקיסר הצהוב", לכל איבר יש רגש: הכבד והכעס, הלב והשמחה, הטחול והמחשבה המתמשכת, הריאות והדאגה, הכליות והפחד.

אבל בואו נהיה כנים, בסדר? החיבור הישיר בין צליל מסוים לרגש מסוים הוא שכבה מודרנית. אצל טאו הונג-ג'ינג עצמו, השיוך של הצלילים לאיברים בכלל היה שונה, והמטרה הייתה לסלק חום, רוח ומחלות מהגוף. לא "לשחרר רגשות". ב-2003 בסין אפילו קבעו נוסח רשמי אחיד לתרגול.

וגם המיפוי של רגש לאיבר עצמו הוא מפה תיאורטית, שנגזרה מהקבלות של חמשת היסודות. אין ראיה טובה שהכעס דווקא פוגע בכבד. אז אני לא מבקש שתאמינו שהצליל "שׂוּ" מנקה לכם את הכבד. אני מזמין אתכם לבדוק מה קורה לכם בגוף כשאתם עושים את זה.

אז למה זה בכל זאת עובד?

כי מתחת לכל השפה הסינית העתיקה, יש פה משהו מאוד פשוט: נשיפה ארוכה.

יש כלל אחד שמסביר כמעט כל טכניקת נשימה. כשמאריכים או מעצימים את השאיפה, הדופק עולה. כשמאריכים או מעצימים את הנשיפה, הדופק יורד. ובששת הצלילים, כל הדגש הוא על הנשיפה. לאט לאט לאט, עד הסוף.

והצליל עוזר בשני דברים. קודם כל, הוא מאט את הנשיפה באופן טבעי, כי קשה להוציא קול ארוך ומהר בבת אחת. ודבר שני, הוא נותן לראש משהו להחזיק. במקום לרוץ אחרי מחשבות, אתם מקשיבים לקול שלכם. זה עוגן.

ויש פה גם משהו שהגוף כבר עושה לבד. אנחנו נאנחים בערך כל חמש דקות, אוטומטית, בלי לשים לב. האנחה היא דרך של הגוף לווסת את עצמו. ששת הצלילים הם בעצם אנחה מודעת, איטית, עם תשומת לב.

איך מתרגלים את ששת הצלילים?

כמה דקות, בישיבה נוחה, גב ישר אבל לא נוקשה:

  1. מתיישבים ונוחתים. שתי כפות רגליים על הרצפה, ידיים על הירכיים. כמה נשימות רגילות דרך האף, רק לשים לב שאתם פה.
  2. שאיפה שקטה דרך האף. לא עמוקה מדי. שאיפה נוחה, רכה.
  3. נשיפה עם הצליל. נושפים דרך הפה ומשמיעים את ההברה הראשונה, שׂוּ, בטון שטוח ושקט. כמעט לחישה. לתת לה להימשך עד שהאוויר נגמר, בלי להילחץ.
  4. הפסקה קטנה. אחרי הנשיפה, לחכות רגע. לתת לשאיפה הבאה לבוא מעצמה.
  5. שלוש פעמים לכל צליל. שלוש נשיפות עם שׂוּ, ואז שלוש עם הֶה, הוּ, סְה, צ'וּאִי ושִׁי. בסדר הזה.
  6. לשבת בשקט בסוף. דקה אחת בלי צליל. רק להרגיש מה השתנה בחזה, בבטן, בכתפיים.

זה בסדר אם בהתחלה הקול נשמע לכם מוזר, או שמצחיק אתכם. ממש ממש בסדר. רוב האנשים מרגישים מבוכה בפעמים הראשונות. וזה בסדר גם אם לא מרגישים "שחרור" גדול. העבודה היא בהתמדה, לא בקסם של פעם אחת.

מה לשים לב אליו בזמן התרגול?

הדבר הראשון: לא להתאמץ. זה לא תרגיל של כוח ריאות. אם אתם מרגישים שאתם דוחקים את האוויר החוצה בכוח, תקצרו קצת את הנשיפה. הגוף צריך להרגיש שהוא מרפה, לא שהוא עובד קשה.

הדבר השני: עוצמת הקול. אין צורך לצעוק ואין צורך לשיר. קול שקט, כמעט לחישה, עובד מצוין. מה שחשוב זה שהנשיפה תהיה ארוכה ואחידה.

הדבר השלישי: איפה הקשב. בזמן כל צליל, אפשר להפנות את תשומת הלב לאזור בגוף שהמסורת משייכת לו. למשל, לצד ימין של הבטן העליונה בזמן שׂוּ, או למרכז החזה בזמן הֶה. לא כדי "לרפא" אותו, אלא כדי לתת לראש כתובת. זה בעצם תרגול של הקשבה לגוף מבפנים.

ואם תוך כדי עולים רגשות, דמעה, פיהוק, או סתם רצון לצחוק, זה בסדר גמור. הגוף משחרר בדרך שלו. ואם מרגישים סחרחורת, פשוט עוצרים, נושמים רגיל דרך האף, וממשיכים רק כשזה עובר.

מתי כדאי לעשות את זה?

הכי טוב לבחור רגע קבוע. בסוף יום העבודה, לפני השינה, או כשאתם מרגישים שהלחץ מתחיל לעלות. גם סבב אחד של שלושה צלילים בלבד, בהפסקה קצרה, יכול להוריד הילוך.

תראו, אין פה זמן נכון או לא נכון. יש אנשים שעושים סבב שלם כל בוקר, ויש כאלה שזוכרים רק כשהם כבר עצבניים. שתי הדרכים טובות. אבל כמו כל תרגול, מי שחוזר אליו כל יום, גם לכמה דקות, מגלה אחרי כמה שבועות שהגוף מתחיל לזהות את הצליל ולהרפות מהר יותר.

ואם קשה לכם לשבת במדיטציה רגילה, תנסו דווקא את זה. לפעמים הקול הוא הדלת שהשקט לא מצליח לפתוח.

זה כלי לוויסות ולרוגע, לא תחליף לטיפול רפואי. אם יש לכם בעיה רפואית, או שמשהו בנשימה גורם לכם לסחרחורת או לאי נוחות, עצרו והתייעצו עם רופא.

שאלות נפוצות

מה הם ששת הצלילים המרפאים?

שש הברות שנושפים לאט, כל אחת בטון שטוח: שׂוּ, הֶה, הוּ, סְה, צ'וּאִי ושִׁי. במיפוי המודרני הן משויכות לכבד, ללב, לטחול, לריאות, לכליות ולמחמם המשולש.

מאיפה התרגול מגיע?

מטאו הונג-ג'ינג, שחי בין 456 ל-536, בחיבור על הזנת הטבע והארכת החיים. במשך כאלף שנה זה היה תרגול נשימה בלבד, והתנועות נוספו רק בשושלת מינג.

האם כל צליל משחרר רגש מסוים?

החיבור הישיר בין צליל לרגש הוא תוספת מודרנית. מה שכן ברור הוא שנשיפה ארוכה ואיטית עוזרת לגוף להאט ולהירגע.

כמה זמן צריך לתרגל?

כמה דקות מספיקות: שלוש נשיפות לכל צליל ודקה של שקט בסוף. הכי חשוב לחזור על זה בקביעות.

מי זה גיא צורי?

גיא צורי מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה, ומחבר בין מסורות רוחניות לבין מה שקורה בגוף ובמערכת העצבים.

עוד מהבלוג

תפריט נגישות