זמן קריאה: 5 דקות
תחשבו על איך שאתם נושמים עכשיו, ממש ברגע הזה. רוב הסיכויים שיש הפסקה קטנה בין הנשיפה לשאיפה הבאה. רגע של עצירה, ואז הגוף מחליט לשאוף שוב. עכשיו תדמיינו נשימה שבה ההפסקה הזו נעלמת. השאיפה נגמרת ומיד הופכת לנשיפה, והנשיפה מיד הופכת לשאיפה. כמו גלגל שלא מפסיק להסתובב. זו, בגדול, נשימה מעגלית.
אני גיא צורי, ואני מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה. נשימה מעגלית היא אחד הכלים שהכי מסקרנים אנשים, וגם אחד שיש סביבו הכי הרבה בלבול. אז בואו נעשה סדר: מה זה, מאיפה זה הגיע, מה קורה בגוף, ולמי זה פחות מתאים.
מה זה נשימה מעגלית?
נשימה מעגלית היא שם כללי לכמה טכניקות שיש להן מכנה משותף: השאיפה והנשיפה מחוברות ברצף, בלי הפסקה ביניהן. בדרך כלל הקצב קצת מהיר יותר מהרגיל, והתרגול נמשך זמן ארוך, מרבע שעה בערך ועד כמה שעות. רוב הזמן עושים את זה בקבוצה או עם מנחה, ולעיתים קרובות עם מוזיקה שמעוררת רגש.
יש כמה ענפים מודרניים: Rebirthing, נשימה הולוטרופית, Conscious-Connected ועוד. השורשים עתיקים יותר, ומגיעים מהפראניאמה של היוגה ומטומו, תרגול "האש הפנימית" הטיבטי.
אגב, בעולם המוזיקה יש גם "נשימה מעגלית" אחרת: נגני דיג'רידו שואפים דרך האף בזמן שהלחיים דוחפות החוצה את האוויר האגור, וכך הצליל לא נקטע. זה עיקרון דומה, רציפות, אבל מטרה אחרת.
מאיפה זה הגיע?
יש פה סיפור יפה. שני אנשים, בנפרד, באותה תקופה ובאותו מקום, הגיעו לאותו כלי.
הראשון הוא ליאונרד אור. במשך שנים הוא שהה שעות ארוכות באמבטיה חמה, ושם לב שככל שהוא נשאר יותר, עולה יותר חומר רגשי. והוא שם לב שהנשימה הרציפה שהוא נופל לתוכה מנקה ומרפה את הגוף. באמצע שנות ה-70 הוא התחיל להנחות אחרים.
השני הוא הפסיכיאטר סטניסלב גרוף. הוא חיפש דרך להגיע למצבי תודעה מורחבים, ושם לב שמטופלים נושמים באופן מחובר כדי להאריך את החוויה. ב-1975, יחד עם אשתו כריסטינה, הוא גיבש את זה לשיטה שנקראת נשימה הולוטרופית. holos ביוונית זה שלם, והרעיון הוא "לנוע לעבר שלמות".
מה קורה בגוף בזמן נשימה מעגלית?
פה הרוחני והפיזיולוגי נפגשים, וכדאי להבין את זה טוב.
כשנושמים יותר ממה שהגוף צריך, יוצא יותר פחמן דו-חמצני. רמת ה-CO2 בדם יורדת, והגוף זז קצת לכיוון בסיסי. זה מה שגורם לתחושות שאנשים מכירים מתרגולים כאלה: עקצוצים בידיים ובפנים, סחרחורת, שינויים בראייה, ולפעמים התכווצות של הידיים ומסביב לפה. התחושות האלה זמניות, והן חולפות כשחוזרים לנשום רגיל.
ומה מעניין? במחקר מבוקר שבדק נשימה מעגלית, דווקא הירידה ב-CO2 הייתה קשורה להופעה של מצבי תודעה מורחבים. מה שהופך את המחקר הזה למעניין הוא קבוצת הביקורת: היו שם אנשים שקיבלו בדיוק את אותו חדר, אותה מוזיקה ואותם מנחים, אבל נשמו בקצב הרגיל שלהם. כלומר, ההבדל נקשר לנשימה עצמה, ולא רק לאווירה.
המשתתפים שחוו את המצבים האלה דיווחו גם על שיפור ברווחה הנפשית וירידה בתסמינים דיכאוניים. אבל בואו נהיה כנים: זה מחקר קטן וחקרני, והמחקר על נשימה בכלל רק מתחיל. המנגנונים עדיין ברובם לא ידועים.
למה עולים רגשות בזמן התרגול?
זו אולי השאלה שהכי הרבה אנשים שואלים אותי. מישהו נושם, ופתאום בוכה, או צוחק, או מרגיש משהו שלא הרגיש שנים. וזה מבהיל אם לא מצפים לזה.
בגישה של גרוף יש רעיון שעוזר להבין את זה. הוא דיבר על "מרפא פנימי". לא ישות, אלא דחף טבעי של הנפש לנוע לכיוון ריפוי. לפי הגישה הזו, מה שעולה בזמן הנשימה הוא חומר שמחכה להשלים את עצמו. במקום לדכא אותו, מלווים אותו עד הסוף.
יש גם גישה בטיפול בטראומה שאומרת שחוויה שלא עובדה נשארת בגוף, ולא רק בראש. הנשימה עובדת מלמטה, דרך הגוף, ולכן היא יכולה להגיע למקומות ששיחה לפעמים לא מגיעה אליהם.
וזה גם בדיוק הסיבה שחשוב שיהיה ליווי. כשמשהו עולה, צריך מישהו שיחזיק את המרחב. ובשיטה ההולוטרופית מדגישים שלושה שלבים: הכנה, החוויה עצמה, ואינטגרציה. בלי אינטגרציה, החוויה לא נטמעת בחיים.
למי נשימה מעגלית פחות מתאימה?
אני רוצה להגיד את זה ממש ממש ברור, כי זה חשוב. נשימה עוצמתית היא לא לכולם, ולפני תרגול כזה צריך לבדוק. הרשימה שחוזרת שוב ושוב כוללת:
- מצבים נפשיים – פסיכוזה, הפרעה דו-קוטבית או סכיזופרניה, התקפי פאניקה קליניים, PTSD לא מטופל, ומי שמשתחרר לאחרונה ממרכז גמילה.
- מצבים נוירולוגיים – אפילפסיה או פרכוסים בעבר, היסטוריה של שבץ, מפרצת מוחית.
- לב וכלי דם – יתר לחץ דם, מחלות לב, תרופות מדללות דם.
- מצבים נוספים – הריון, גלאוקומה או היפרדות רשתית, סוכרת, ניתוח לאחרונה, ותרופות פסיכיאטריות.
וחשוב להגיד גם את הצד השני: אצל אנשים בריאים שעברו סינון, נשימה שמתורגלת נכון לא גורמת נזק. הסיכון האמיתי הוא בעיקר רגשי, כשעולה משהו חזק בלי תמיכה. ועוד כלל אחד שאין עליו ויכוח: אף פעם לא מתרגלים נשימה מואצת בתוך מים, בנהיגה או בעמידה.
איך אפשר לטעום את העיקרון בבית?
תרגול מלא של נשימה מעגלית, מהיר וארוך, עדיף לעשות עם מנחה. אבל את העיקרון של הרציפות אפשר להכיר גם לבד, בעדינות, בלי להאיץ. הנה גרסה רכה של כמה דקות:
- שוכבים או יושבים בנוח – במקום בטוח, יד אחת על הבטן.
- נושמים דרך האף, בקצב הרגיל שלכם – לא מהר יותר. זה כל הסוד של הגרסה הביתית.
- מחברים את הקצוות – כשהשאיפה נגמרת, מתחילים לנשוף בלי לעצור. כשהנשיפה נגמרת, מתחילים לשאוף בלי לעצור. כמו גלגל.
- שלוש עד חמש דקות – לא יותר בהתחלה. אם מופיעים עקצוץ או סחרחורת, פשוט חוזרים לנשימה רגילה.
- שקט בסוף – נותנים לנשימה לחזור לבד, ושמים לב מה מרגישים בגוף.
אל תחפשו פה חוויה דרמטית. מה שרוב האנשים מרגישים הוא משהו פשוט: יותר נוכחות, יותר תשומת לב לגוף. וזה בסיס מצוין. אם תרצו להעמיק לתרגול המלא, עשו את זה עם מישהו שמכיר את הכלי, אחרי בדיקה שזה מתאים לכם.
אני מזמין אתכם לנסות את הגרסה הרכה כמה פעמים, ולהקשיב למה שהגוף אומר.
זה כלי לוויסות ולהתבוננות, לא תחליף לטיפול רפואי או נפשי. אם יש לכם בעיה רפואית או נפשית, או שאתם לא בטוחים שזה מתאים לכם, כדאי להתייעץ עם רופא לפני תרגול נשימה עוצמתי.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין נשימה מעגלית לנשימה רגילה?
בנשימה רגילה יש הפסקה קטנה בין הנשיפה לשאיפה. בנשימה מעגלית מחברים אותן ברצף, בלי עצירה, ובדרך כלל גם בקצב מהיר יותר.
למה מרגישים עקצוצים וסחרחורת?
כשנושמים יותר ממה שהגוף צריך, רמת הפחמן הדו-חמצני בדם יורדת. זה גורם לעקצוצים, סחרחורת ולפעמים התכווצויות. התחושות חולפות כשחוזרים לנשימה רגילה.
האם נשימה מעגלית מסוכנת?
אצל אנשים בריאים שעברו סינון, תרגול נכון לא גורם נזק. היא לא מתאימה למשל בהריון, באפילפסיה, במחלות לב, ביתר לחץ דם ובמצבים נפשיים מסוימים. כדאי להתייעץ עם רופא.
אפשר לתרגל נשימה מעגלית לבד?
את העיקרון אפשר לטעום לבד בגרסה רכה: נשימה רציפה דרך האף בקצב רגיל, כמה דקות. תרגול מלא, מהיר וארוך עדיף לעשות עם מנחה.
מי זה גיא צורי?
גיא צורי מעביר ריטריטים, סדנאות ומפגשים אישיים שעובדים עם נשימה, צליל ומדיטציה, ומחבר בין המסורות הרוחניות לבין מה שקורה בגוף ובמערכת העצבים.
